קורות חיים
מהצוות
מכתב מיהודה
מליאור
תמיד יחכו לך- לאה שבת
תמונה
קורות חיים
נולד באפריל 1987 גדל והתחנך בתל אביב. התגייס ליחידה בנובמבר 2005 כלוחם וחובש קרבי. באוגוסט 2006 נהרג בתאונת דרכים בדרכו חזרה ליחידה. בנצי היה ממנהיגי הצוות והוביל אותו לנורמות של עבודה קשה ומקצועיות. הוא היה יפה תואר, חבר אמת ורחב לב.
שי הותיר אחריו הורים אח , ואחות.
מהצוות
לפני זמן לא רב, קיבלתי את הפיקוד על הצוות.
אמרו לי שמשאירים לי חייל חזק מהצוות, להיות סמל צוות.
נוכחתי לגלות שזאת האמת, וזכיתי בזמן הקצר, להכיר אותך בזכות אותו תפקיד ועבודתנו הצמודה.
בנצי, גיליתי אדם מסור וחרוץ, עם מאפייני מנהיגות מדהימים.
השווצתי בך בפני מפקצים ולוחמים ביחידה, שיש לי אחד בצוות, שלא מפחד להנהיג.
אני גאה בך בנצי.
החוזק, פיזית ומנטלית- הפכו אותך בנצי, לאדם עם עוצמה.
אותה תכונה של חייל בעוצמות גבוהות, באינטנסיביות, במיצוי ומימוש עצמי מלא, שיכנעו אותי שאתה הולך להצטיין בחיים.
בקורס חובשים כשיצאת הביתה והצוות היה בבא"ח, באת לסגור שבת עם הצוות.
הצוות היה מעל לכל, אהבת אותו, ואנו מחזירים לך אהבה. בנצי, אנחנו אוהבים אותך ונתגעגע אליך. לחיוך המושלם, ליופי, לעוצמה, ולפנימיות שלך.
לפני 4 שבועות, ישבנו, הצוות, ודיברנו על מוות של חבר לצוות. אז, בהקשר של יונתן הדסי ויותם גלבוע ז"ל, היה חשוב לי שנהיה חזקים, ושניקח את אותן תכונות ונשאף להגיע אליהם.
לחשובים לנו מכל, המשפחה שלך, אנחנו תמיד נהיה לצידם, לחזק אותם, לזכור אותך. הגר, אורי, יפה ומשה, אנחנו הצוות שלכם לעולם ותמיד נהיה פה בשבילכם.
בנצי, אנא, נוח על משכבך בשלום. הספקת באיכות המון, בזמנך הקצר, לעולם לא תשכח על ידינו.
מכתב מיהודה
מכתב לך בן .
שעת בוקר מתעורר שטוף זיעה
מזל , סך הכול סיוט , משהו על בשורה מרה.
וקם והולך ושוטף פנים
עוד יום בחיים.
ועוברת שעה ועוד אחת ושגרה ...
אולי עוד סופשבוע של בילויים
אסור לשכוח לבקר חברים פצועים ...
כי אלו הם ימינו בזמן האחרון
לא יכול להיות יותר טוב ומחכים לעוד אסון ...
וטלפון מצלצל והפעם זה לא חלום
הפה מחפש מילים וזיעה קרה שוטפת את הפנים
זו המלחמה שלקחה אותך , מלחמת אחים .
לא ימין ולא שמאל זה הנתיב שלקח אותך למנוחת עולמים .
ומתקשר להורים ולחברים והם כמוני לא מאמינים .
אז יוצא לפינת הרחוב פה אחרי כל תפילה דיברנו שיחה בטלה
וממשיך למגרש שם היית מנצח כל פעם מחדש
ורגליי מושכות אותי לכיוון ביתך , והפעם אין שום חיוך של ציפייה...
ומכבה את הסגריה ומדליק עוד אחת , שנאת את ההרגל הזה . סליחה בן ויושב מתחת לביתך כרגיל מוכן ליציאה ואתה מאחר כהרגלך ...
ומגיעים משפחה , גם חברים מגיעים וגם הם הגיעו הקצינים...
ואמא שלי מגיעה , תמיד אהבת אותה בגלל חיוכה
אבל הפעם בן , היא הייתה בוכייה .
ועולה אליך אחי , כרגיל קומה שנייה
ומביט דומע במודעה הארורה – בן ציון משה ויפה
ונכנס בדלת ואביך שם יושב , והמים השקטים שלו חודרים עמוק תמיד...
וממשיך בשביל האימה לאמא שלך יפה שלי , ים של דמעות בין שני עיניי ליבה זועק " שובה אליי!"
והאחים , שכמוך כל כך יפים וחזקים לאליל שלהם מתגעגעים...
וחוזר , והטלפונים זורמים – הנפש התאומה שלי איננה הם ממלמלים
והולך לביתו של אלוהים וגם שם המודעה על הנשמה שתהה צרורה בצרור החיים...
ובוכה ומירר אין כבר למי לחכות שם ,מ כבר לא תגיע באיחור
וכבר לא תספר מהצבא חוויות , "זה קרבי זה? משחק ילדות..."
ואבי כבר לא ילחץ את ידך ואמי " מה שלום בן ?" לא תשאל בשקיקה...
בן אתה בי
אתה בי בכל מאבק בחיים למען הניצחון
אתה בי בכול בוקר ובכול לילה
אתה בי בדמעות ובשמחה
אתה בי ביציאה לחגיגה
אתה בי בחתונתי
אתה בי בילדיי
אתה בחיי!
בן אתה בי
מליאור
בן
איך אפשר בכלל לכתוב לאדם שכמוך מכתב כזה .
לאדם שכל כולו שמחת חיים , ושכל אסוציאציה שנקשרת בשמו קשורה לחיוך , לצחוק , מסיבות , חברים.
ואילו מילים יכולות לתאר את המלך הכיתה של היסודי , אהוב הבנות בתיכון , ואת החייל המורעל , שאהב את היחידה שלו עד כדי כך כשלא סגר שבת , היה בדרכו לבסיס ביום שישי עם צ'ופרים לכל אלו שכן נשארו.
החודש נגמר לך הנהג חדש , כמה אירוני .
במהלך השבת יפה אמרה לי שהיא פחדה מהמלחמה בצפון , ושזה החודש היחיד שהיא קצת פחות חששה לתת לך את המפתחות לאוטו . ודווקא עכשיו זה קרה.
מי היה מאמין שאחרי אין ספור התערבות של מי יעבור איזה טסט ומתי, הרישיון שהיה שאיפת חינו ייהפך להיות דבר כל כך נורא .
מתי זה קרה שהתרגלנו ? ממתי תאונות הדרכים נהפכו להיות חלק אינטגרלי בחיינו ? כך שנדמה שאין עוד מה לעשות חוץ מלשבת בחיבוק ידיים ולחכות להרוג הבאה .
פתאום , אין עוד סטטיסקה , היא מקבלת פנים , צורה , כאב. יש לה אבא משה , אמא יפה . ושני אחים הגר ואורי .
בן, חצי אח , חצי חבר שלי .
מהרגע שנודע לי אני מסרבת להאמין , כבר 35 שעות בלעדיך ונדמה ששום דבר לא יהיה כשהיה.
רגע מנסה לשכנע את עצמי שזה באמת קרה , ורגע בוהה מחכה שתיכנס לחדר שלך ותשאל על מה כל המהומה.
בן, זכיתי ב19 שנים מדהימות במחציתך , ואיני מסוגלת להיפרד.
כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך , לכל כך הרבה אנשים הפרידה תהיה קשה , כמעט בלתי אפשרית סיפרו לי שבבית החולים נראית כאילו אתה ישן , יש לך רק חבורה אחת במצח . ואני חייכתי וחשבתי שזה כל כך אופייני לך למות יפה.
אני יודעת שאיפה שלא תהיה זכו במלאך.
אוהבת ,
ליאור
תמיד יחכו לך
לאה שבת
הו ילד עבר זמן
נסעת לחפש רחוק מכאן
ואני מחכה לך
הו ילד שלי בעולם
ציפור אדם כמו כולם
מחפש את האופק
כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
הו ילד כששקט
אני יושבת במרפסת לנגן
מנגינות געגוע
הו ילד תשתדל
להגיע לכאן מהר
ככה אני מבקשת בשקט בשקט
כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
|
