סיפור חייו
מכתב לאהוד
עידו
נגעה בשמים- משינה
תמונה

סיפור חייו

אהוד נולד ב- 11/7/1979 ט"ז תמוז תשל"ט לירדנה ואברהם, אח לשרון והגר.

בתור ילד הוא היה טוב לב, אהב לעזור לחלשים מימנו. בילדותו הוא התעניין רבות בטיס, בונה מטוסים קטנים, היה מבקר בבסיסי חיל האוויר ואף שאף להיות טייס.
למד בבתי ספר בטבריה מבית הספר היסודי ועד התיכון.בבית הספר היסודי הוא למד באיילים ובתיכון ב"עמל במעלה". הוא היה תלמיד מחונן, וכשהיה מקבל 98 במבחן היה מאוד מתאכזב מהישגיו כי זה לא היה מושלם.

אהוד אהב לקרוא, במיוחד ספרי מדע, אהבתו למדע בדיוני היתה יוצאת דופן. הוא היה מאוד סקרן. כשהוא היה ילד כולם קראו ספרי ילדים והוא קרא אנציקלופדיות. אהב מחשבים, טיולים, ים, להזין למוזיקה לחיות בחיק המשפחה. הוא היה אדם עמוק שתמיד היה כיף לעשות איתו שיחות נפש.

אהוד התגייס לצה"ל בנובמבר 1997, סיים טירונות, החל מיד את אימוניו ביחידה והשתלב היטב בפלוגה ובצוות, הוא עבר ביחידה את מסלול ההכשרה ללוחמים במשך שנה. בספטמבר 1998, סיים בהצלחה קורס צלפים.
השאיפה למצוינות ושלמות בביצוע משימותיו, הושטת היד והרצון לעזור לחבריו גם אם הדבר בא על חשבון זמנו הפנוי, היו התכונות הבולטות ביותר אצל אהוד. על אף הדרך שבה בחר לתרום לצה"ל, להיות לוחם ביחידה מובחרת, מעולם לא התלונן וקיבל תמיד בהבנה, תוך הפגנת רמה אישית גבוהה ויכולת פיקודית. כך הוא ידע שצריך להיות וכך ידעו חבריו שכה אהבו אותו כחייל וחבר.
מספר מפקדו של אהוד: " אהוד – כשמו הוא היה אהוד על כלל הלוחמים בצוות וביחידה בכלל".
ביישן ושקט ומעולם לא שמעו ממנו כל תלונה שהיא, תמיד קיבל את המשימות שהוטלו עליו. חייל מסודר, פרפקציוניסט ותכונות אלו ניכרו בכל דבר שהוא עשה.
האפוד שלו, הארונית, המיטה ושאר סביבתו תמיד היו מסודרים בצורה הטובה ביותר.

רב טוראי אהוד נחום, זכרונו לברכה, מצא את מותו ביום כ"ד בתשרי התשנ"ט, 14 באוקטובר 1998, באילת, במהלך היותו במסלול.
אהוד הותיר אחריו הורים, ושתי אחיות.

מכתב לאהוד

אהוד ואהוד, הן אותן מילים
רק קוראים זאת באופן שונה.

אהוד היית על כולנו, ועלי מעט יותר מכולם. זכיתי באמונך, זכיתי להיות לך כתובת לשיחה, אוזן קשבת ולפיכך היטבתי להכירך.
רציני, אחראי, דבק בדרכך ובאמנותך, שואף לשלמות, מציב יעדים ומטרה ותמיד שואף להצלחה.
נער צעיר, בוגר ורגיש, חדור אמונה ונחוש החלטה.
אהבתיך אהוד. אצה תמיד בליבי.
זוכרת את השיחות שלנו, של מדע בדיוני, על ספרות, על צבא, על הא ודא.

נפלת אהוד, הלכת בטרם עת מאתנו ואתה חסר לכולנו.
השארת בי חלל מלא בהווייתך, בתוכי ובנפשי, לעד נצורה דמותך.
כולי כואבת על אובדנך, ובליבי תישאר הפינה רק שלך.

שם במרומים היה לנו פה וסנגור מול אלוהים, תאר לו מה רב הסבל ומה רבים הייסורים של אלו, שכאן בשגרה ממשיכים.
אתה שם במרומים הייה חזק שם למעלה ושלח לנו מכוחך ומאמונתך להמשיך להתמודד כאן, עלי אדמה.
בליבנו אתה לנצח נצחים. תהיה נשמתך עדן בין צדיקים וישרים.

עידו

אהוד

על אחד מאתנו קיבל זכות המדומה לפיסה של פלסטלינה, אותה הוא מעצב בעצמו, אותה מעצבים האנשים סביבו.

באותה פיסה כרוכים מספר גדול של אנשים, ואותה פיסה גדלה, ומקבלת צורה מסוימת, אך עם זאת שואפת להגיע אחרת.
אך כאשר איננו מרוצים מהצורה אליה הגענו עם פיסה,
ואנו רוצים לשנותה, אי אפשר לזרוק אותה ולהחליף בחדשה.
הפיסה צריכה להישנות בעזרתם של האנשים אשר תלויים בה, ואכפת להם ממנה, כיוון שאתה פיסה – פיסת החיים היא זכות גדולה ויקרה כל –כך.
לכן אהוד חייב הייתי להתייחס למותך בצורת מטאפורה.
כאשר ראיתי את אביך ואמך ושאר המשפחה מול קברך,
זאת הייתה אחת התמונות הקשות שראיתי מימיי.
לכן העצב הגדול מלווה בכל –כך הרבה כעס,
והפתרון בו בחרת אינו ניתן לעיכול בעיני ונמצא בניגוד גמור לאופייך.

היו לך עוד כל –כך הרבה דברים למצות בחייך, ובמותך שמת קץ לכולם,
מותך גרם לי להבין עד כמה חשובים החיים.

ועד כמה חשוב אתה לי.

נגעה בשמים 
משינה

היא יפה היא ילדה
היא הקסם הנודע
מפילה כל דבר
שום דבר לא נשבר
מערבבת את גופה
במדבר של התקופה
הנה הנה בא האיש
היא תיקח ואז תרגיש

נגעה בשמיים
לא יכלה לצאת מזה
פתחה כנפיים
כשקפצה מגובה מגדל המים

בתוכה מתגלגלים
החיים האבודים
היא בוכה והדמעות
הן נופלות ונשברות

נגעה בשמיים...

היא יפה היא ילדה
מפילה כל דבר
מערבבת את גופה
הנה הנה בא האיש
היא תקח ואז תרגיש
לא יכלה לצאת מזה
פתחה כנפיים
כשקפצה מגובה מגדל המים.