קורות חיים
צוות דוד
גיל א.
לתת- חמוטל בן-זאב/בעז שרעבי 
תמונה

קורות חיים

אופיר נולד בכ' אלול תשל"ה, 27 לאוגוסט 1975, בכפר עציון. בן לגנסיה ואבי ואח בכור לדורון, טל ועדי. בגיל 17 הוא ומשפחתו עברו לאפרתה.
אופיר למד בבית ספר האזורי בגוש עציון, ביסודי ובתיכון למד בבית הספר האזורי "קבוצת יבנה" ובכל מוצאי שבת היה יוצא לחבריו באזור. הוא היה תלמיד טוב, "הוא למד בשביל לעבור", שהציונים לא ירדו משמונים.
בכיתה י"א עבד בגידולי שדה של עין צורים, הוא עבד בחקלאות ובטרקטורים.
אופיר אהב ארכיאולוגיה, מאובנים, נחשים ולטאות. וכמו כן היה בקורס ידיעת הארץ. הוא היה ילד רגוע, שלו כשהיה ילד קטן תמיד קיבל את עונשיו בכבוד רב.

בסוף שנת 1993 התגייס ליחידת מגלן ועבר בה את מסלול הכשרת לוחם.
במהלך המסלול הקשה התחבב אופיר מאוד על חבריו לצוות וזכה להערכה רבה ממפקדיו, כאדם ערכי, החלטי בדעותיו ובעל מוטיבציה גבוהה להצלחה, אופיר הוביל את צוותו בכוח הרצון ובכושר המנהיגות בהם ניחן.
כשהחברה היו יושבים באוהל ומכינים קפה, בשביל אופיר זה היה אירוע מאוד חשוב ולכן הוא דאג במסירות להחליף בלוני גז בכל פעם שהיה בא הביתה. החברות והחברים היו אצלו בראש הסולם.
הוא היה השמן שמניע את הגלגלים במכונה הנקראת צוות דוד. היה לו מה שהצוות מכנה " ראבק ", משמע היכולת לדחוף פנימה ובמרץ גם ברגעים הכי קשים כשאתה מרגיש כבר שאתה לא יכול, ובכל זאת להישאר עם אותו החיוך המוזר שאפיין רק אותו. הוא היה אדם שלא נמאס לראות אותו, אף פעם לא יכול לעמוד מהצד ולהסתכל על מה שקורה.
בתחילת 1995 יצא אופיר לקורס חובשים בבה"ד 10, גם שם בלט אופיר בשל תכונותיו והיה אהוב מאוד על צוות הקורס והמפקדים, התכונה הבולטת ביותר שבאה לידי ביטוי פעמים רבות הייתה עצם העובדה שהוא לא פחד להגיד לאנשים בפרצוף מה שהוא חושב, חבריו העריכו אותו, את האומץ שהאמין שצריך לשנות דברים שלא צודקים.
הצוות שלו סיים מסלול בכ' באלול, ביום הולדתו של אופיר, צוות דוד.
לאחר מותו נוצר בצוות חלל ריק, שרק זיכרונות היפים מהעבר מילאו את החסר.

ב- 2/4/1995 ב' ניסן תשנ"ה, נהרג אופיר בתאונת דרכים, בשעה 2 לפנות בוקר בחזרתו מראשון לציון.
בתקופת התאונה אופיר היה בקורס חובשים. לזכרו של אופיר הקימו את בית הכנסת באפרת "נחלת אופיר" וגשר להולכי רגל באפרת.
אופיר הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

 צוות דוד

 היום כולנו ניצבים במעמד משמח זה, מעמד שמהול גם בעצב.
צוות דוד מסיים היום מסלול לאחר שנה ועשרה חודשים, צוות דוד פחות אחד. אותו האחד של צוות דוד הוא אופיר פווה.
אדם מיוחד במינו שניחן בכוחות נפשיים חזקים ובמידת חברות נפלאה.
אופיר היה השמן שמניע את הגלגלים שבמכונה הנקראת צוות דוד, היה לו מה שהצוות מכנה "ראבק", הייתה לו היכולת לדחוף פנימה ובמרץ גם ברגעים הכי קשים כשאתה מרגיש כבר שאתה לא יכול, ובכל זאת להישאר עם אותו החיוך המוזר שאפיין רק אותו.
אופיר, אולי מכל אחד אחר פה, היה רוצה ובוודאי ראוי היה לזכות לסיים עמנו את המסלול, אלמלא אותה תאונה קטלנית ומיותרת, תאונה שלקחה את אופיר שלנו למרומים.
לאחר מותו של אופיר נפער בנו חלל ריק, שרק הזיכרונות היפים שלנו ממנו והמשפחה הנפלאה שלו מנסים למלא.
כמה אירוני שדווקא היום כ' באלול, היום האחרון שלנו במסלול הוא יום הולדתו של אופיר, ממש כאילו יד הגורל הייתה בדבר. אופיר פיסית לא נמצא אתנו היום, אולם אישיותו שהוטמעה בכל אחד ואחד מאתנו נמצאת אתנו היום ותמשיך ללוות אותנו עד סוף ימנו.

את סוף מסלול זה, אופיר, אנו מקדישים לך.

  גיל א.

אופיר,

קשה להאמין שעברו כל כך הרבה שנים.
קשה לתפוס שאנחנו מתבגרים, מתחתנים, מולידים ילדים, מזדקנים... ואתה כבר תישאר צעיר לנצח.
אתה תמיד תישאר הבחור שרץ הכי מהר בצוות, הבחור שטיפס על הארבל בקצב של איילה אחרי לילה מפרך של ניווטים.
אתה תמיד היית ותמיד תהיה החייל הכי משקיען והכי מורעל מכולנו.
לפעמים חשבנו שאתה מחביא מנוע קטן בתוך הגוף.
לא הצלחנו להבין מאיפה אתה שואב את האנרגיה הבלתי נגמרת שלך.
ואז יום אחד הכול נגמר וכולנו היינו בהלם.
מאז עברו עשר שנים... קשה להאמין שכל כך הרבה זמן.
אנחנו נשארנו עם חוויות וזיכרונות ועם היכרות עם המשפחה הנפלאה שלך.
ואתה, אתה תמיד תישאר צעיר לנצח.

חברך,
גיל א.

  לתת
חמוטל בן-זאב/בעז שרעבי 

לתת את הנשמה ואת הלב,
לתת,
לתת כשאתה אוהב.
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל,
עוד תלמד לתת, לתת…

לגלות סודות בסתר,
להתיר את סבך הקשר
כשהלב בך נצבט
מכל חיוך מכל מבט.

אתה נזהר, אתה יודע
וחוץ ממך איש לא שומע.
פוסע בין הדקיות
וממלא שעות פנויות.

לתת את הנשמה ואת הלב…

אתה לומד עם השנים
לבנות ביחד בנינים,
לחיות עם כל השינויים.
לרקם אתה ספור חיים
ולעבור ימים קשים
במצוקות ורגושים.
תמיד לדעת לותר ואת הטעם לשמר.

לתת את הנשמה ואת הלב…

לראות בתוך הנפילה שיש מקום למחילה.
תמיד אפשר שוב להתחיל, כמו יום חדש,
כמו כרגיל – לתת.