קורות חיים
הספד
ים של דמעות- זמירה חן / רפי גבאי
תמונה

קורות חיים

שחר נולד ב10 באוגוסט 1973 באשקלון, בן לזהבה ויונתן, אח לאלון, אביחי וליפז.
למד בביה"ס היסודי- "גורדון", במשיך לחטיבת הביניים "יחזקאל" וסיים לימודיו בתיכון "רונסון" באשקלון.
בילדותו היה ילד טוב אשר כל יום הולך לים, משמש כיד ימינו של אביו בכל דבר, תמיד מציע עזרה ותמיד בא עם מתנות.
בכיתה ו' התחיל לרקוד בלהקת "הורה אשקלון",גילה את אהבתו לריקוד וטס בעולם, השתתף בפסטיבלים שונים בארץ ובחו"ל, והמשיך גם בשירותו הצבאי.
פרט לריקוד, אהב לטייל, את הספורט כדור-יד, לגלוש,לשחות ואף בימים הכי קרים נכנס למים.
השירים "הפרח הגני" של זוהר ארגוב, "רכבת לילה לקהיר של משינה, והשיר "אבשלום" היו מהאהובים עליו.
בשבתות היה קופץ לבסיס כי אם הוא לא ילך מי ילך?מספרים הוריו.

הוא אהב את אחיו אלון ואביחי ואת אחותו ליפז במיוחד, דאג לשלום כולם ותמיד התעניין בכולם.
דברי אימו זהבה מתוך הספדה-
"בעוד כותבת אני על אהבה אוסיף שהאהבה גדולה הייתה לשחר לאחותו היחידה בת הזקונים ליפז.
שחריקו, תמיד ידעת לטפח את אחותך ליפז, קנית והפתעת אותה בכל כך הרבה מתנות יפות, לקחת אותה לבלות יחד אתך בכל רגע שרק היה אפשרי".

"אין מילים לתאר את שחר, תמיד רצה להיות ביחידה קרבית, לקח את כל הסיכונים"- מתוך הספדה של אחותו ליפז.

במרץ 1992 התגייס שחר לשייטת ולאחר כ-10 חודשים עבר ליחידה ושירת בה כלוחם עד צאתו לקורס קצינים.
בצבא התבלט כבחור מלא שמחת חיים ותמיד התייצב לעזרת החברים והמשפחה, ואף עבד בשירותו על מנת לעזור למשפחתו בקשיים הכלכליים.
כבר שהתגייס הוא רצה להיות קצין, תמיד רצה לשנות- "כשאני אהיה קצין אני אשנה דברים."
את חברתו שירי הכיר באחת מן ההרקדות כאשר הלך עם אביו ומאותו נפגשו כאשר יכלו.
ב20/4/1994 יצא בלילה מבה"ד 1, לבדיקות ברגל והוא רצה לעשות להוריו הפתעה, הוא התקשר לביתה של שירי ואמר שהוא בא.
שירי חיכתה והוא לא הגיע, לפנות בוקר התקשרו מהצבא ואמרו שהוא נעדר ומחפשים אותו.
שחר עלה על טרמפ, נחטף ונרצח על ידי 2 מחבלים מהחמאס שהיו מחופשים ליהודים דתיים.
הוא ניהל עמם מאבק אך גברו עליו ורצחו אותו, וגופו נמצאה למחרת.
שחר הותיר אחריו הורים ושלשה אחים.

 הספד

שחריקו שלי אני קוראת אליך – היכן אתה בבת עיני עוד הרבה ארצה לכתוב ולספר אודותיך אני אמך המעריצה ואוהבת את מחשבותיך התנהגויותך.
עזרת ותמכת בי, באחייך אלון ואביחי ובאחותך הקטנה ליפז. תמיד עודדת ולימדת אותנו להיות משפחה שמחה עם המעט שיש. נכון, למדנו רבות מהליכותיך היפים והכנים האמיתיים וההגיוניים. ואיך אפשר לחשוב ולחיות בלעדיך!?
אתה שחר – נקטפת, נרצחת בידי מחבלים מרצחים חסרי לב. יהי זכרך ברוך וה' יקום דמך, אמן, כן יהי רצון!
שחריקו – כתינוק היה כייף לטפל ולגדל אותך – ממש תענוג.
כילד – היית רציני, למדת, היית ממש עצמאי .
כנער – איתן בדעותייך תמיד הפעלת, המרצת את הסובבים אותך.
כבחור – היית חייל חזק, בריא גיבור האוהב את הבריות, משכין שלום. היית משענת טובה יפה ובריאה לכל המשפחה. חבר נאמן לחבריך.
בלבנו תמיד תהיה הקצין והג'נטלמן שכל כך הערצתי. הערצתי ואהבתי את אהבתך הפשוטה, הכנה והיפה לחברתך שירי.
רק חבל שחברות כזו נגדעה בתחילה יופייה.
תמיד הצעת ורצית שגם אני, אמך, אצטרף אליך ואל חברתך לכל בילוי. אף פעם לא שכחת לשאול לשלומם של הדודים והדודות, תמיד התעניינת מה קורה עם כולם הכל רצית לדעת לכולם רצית לתת הרגשה טובה שאתה מתעניין ואוהב ורוצה להיות בחברתם.
אך עתה כבר לא נשמע את המלים והמשפטים היפים שנשמעו בפיך הטהור. אז אולי שחריקו שלי, אולי תבוא לחופשה בחלומות אצלי – ספר לי בדיוק מה קרה? איך זה קרה? כי אני בטוחה שאתה שם במרומים, במקום מבטחים, בגן עדן אומרים אחפשך לפי כל התארים, היכן הבחור עם הנפש היפה והטובה? היכן הקצין והג'נטלמן? היכן המלאך שנלקח בדמי ימיו, נלקח מכולם, מכל עם ישראל ובמיוחד ממני – אמך.
זה היה מהר מדי, בלי הודעה, בלי הכנה כמו רעם ביום מלחמה.
שחר! לא אשקוט ולא אירגע ולא תנוח נפשי ולא אפסיק לבכות את הילד שלי שחר – מלא החן והיופי. יופי וחן הם סממנים חיצונים ובך היופי והחן הם גם פנימיים.
שחר, אני ואחייך ואחותך נפרדים ממך בכאב ובצער רב שאי אפשר לשאתו, אי אפשר. איך חיים עם זה? אלוהים אדירים איך אפשר!!!

ים של דמעות
זמירה חן / רפי גבאי

ארוכים הלילות מיום שעזבת
האביב כמו הסתיו כל – כך אפור
ובלב זכרונות מן הסתם כבר שכחת
ותפילה, תפילת כנה שתחזור

ים של דמעות בשתי עיני
ליבי זועק שובה אליי
קולי שובר את הדממה
התשמע, התשמע

מה שומם הוא חדרי מיום שעזבת
השעון שעל הקיר ליבו נדם
ובודד בפינה הכסא שאהבת
בלעדייך העולם כה מיותם

ים של דמעות…

עוד אשוב ילדתי, אתה כה הבטחת
רק חכי לי ושלי השארי
עם הזמן רק מכתב
יחידי לי שלחת, הדפים דהו מזמן, גם שיערי