קורות חיים
הספדים
אחרינו המבול- נורית גלרון
תמונה
קורות חיים
ליאור נולד ב- 25 לספטמבר 1969 י"ג תשרי תש"ל בקפלן. בן לגדליהו ותהילה אח לאילן, סיגל, אלמוג ומיכל ליאור גדל והתחנך בכפר ורבורג,בלונדיני מתוק , עם עיניים ירוקות , תינוק נח וחייכן , מה שהתהפך אחר כך לשובב גדול .
ילד בעל חוש הומור , שימחת חיים היה לו סוג מיוחד של אופטימיות כמעט אף פעם לא ראו אותו כועס , תמיד מבסוט , עם חיוך מאוד אכפתי , אהוב על כולם , ילד טוב , עוזר לכולם , היו לו המון חברים , הוא תמיד עשה כל דבר עד הסוף באופן המושלם ביותר .
הוא למד בביה"ס היסודי 'מבואות' , תלמיד חכם אך לא ממש אהב ללמוד , היה בורח מהלימודים ועשה בעיקר את המינימום הנדרש, ולמרות זאת המורים אהבו אותו ופרגנו לו . בתיכון באר טוביה ובהמשך עבר לביה"ס החקלאי 'כנות'.
ליאור הוא הילד השלישי במשפחתו, אילן, אחיו הבכור של ליאור , נהרג בתאונת טרקטור כשליאור היה בן 10.
עם השנים המשפחה גדלה ולליאור נולדו אח ואחות: אלמוג ומיכל.
למשפחת אדלשטיין היה משק גדול שליאור נטל באחזקתו חלק משמעותי מאוד. הוא עבד מגיל צעיר הן במשק של ההורים , שסמכו עליו שכל עבודה יעשה על הצד הטוב ביותר , והן עבודות במושב – תפיסת הודים , כיסוח דשא וכו' . שום דבר לא היה יותר מידי בשבילו.
ליאור היה הטיפוס "המושבניק " , הוא נתן הרגשת ביטחון , אחראי ותמיד הצליח לפתור בעיות שאף אחד לא הצליח . בחור עם ידיים טובות .
כל חייו התעסק ליאור עם כלי רכב , אהב להרכיב ולנהוג על כל דבר עם גלגלים , מאופנועים עד לטרקטורים למיניהם. הוא היה נוסע עם הטרקטורון לחוף הים לדיונות החול ואף יום אחד נסע עד לאילת .
הוא היה בעל כוח שאין לו גבול ודיוק ועדינות. עיניים אדומות מעייפות וחיוך דיבור מהיר שקשה להבין , ומחשבה שרודפת את המילים , חרמונית מאובקת ולילות בלי שינה ובלי חשבון , והכול בגדול. ידו תמיד הושטה לעזרה , בכל שעה .
במרץ 1988 התגייס ליאור ליחידת ' מגלן ' ושירת בה כלוחם, הוא נפצע ועבר למחלקת הניוד, שם השקיע ליאור את מאמציו בטיפול ברכבי היחידה.
גם בתקופת הצבא לא חדל ליאור מפעלתנותו, הוא היה מגיע בחופשות ועוזר במשק , ובין לבין בנה לו וליפית, חברתו, חדר במו ידיו.
ליאור היה אהוב בכל מקום בו עבר, תמיד מוקף באנשים ובאור.
ב-12 ליולי 1991 י"א בתמוז תשנ"א, כחמשה חודשים לאחר שחרורו, חזר ליאור מביקור ביחידה על האופנוע ,
בשעות אחר הצהריים בכפר מפגיעת טרקטור נהרג בידי שכנו שלא הבחין בו כ- 50 מטר מביתו. הייתה זו הפעם השנייה שבן למשפחת אדלשטיין נהרג בתאונת דרכים, אחיו הצעיר נהרג 12 שנים לפני כן .
.בחייו נחשב לטיפוס – תופעה , ובמותו הפך לסיפור – מיתוס.
בן 22 במותו , ליאור הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
הספדים
ליאור זה ג'יפים ואופנועים ונהמת מנועים. ליאור זה כוח שאין לו גבול ודיוק ועדינות. ליאור זה עיניים אדומות מעייפות וחיוך ודיבור מהיר שקשה להבין, ומחשבה שרודפת את המילים. ליאור זה חרמונית מאובקת ולילות בלי שינה ובלי חשבון. והכל בגדול.
ליאור זה יד שמושטת תמיד, בכל שעה, וחברות שכמוה אין. וליאור זה נגב ומעלה מחמל ומעלה זיק ומעלה עשוש והאבק בדרכים, ומטעים ובתי אריזה וחוף ים.
תמיד קינאו בך, את הכל עשית טוב יותר, תמיד בביטחון, רק אתה היית הטוב שבטובים. תמיד היית ראשון – ראשון הלכת. אפילו מותך, כך, בלי סימן בלימה בלי היסוס אל תוך הפלדה הממיתה. תמיד ניהלת פלירט עם הסכנה אבל תמיד מחושב.
קראנו לך עגל, אבל היית כל כך לא כזה. כלומר היה בך כל מה שטוב בעוצמה, בפראות. אבל ידעת גם להיות אחר ותמיד ידעת להישאר עצמך, לא לזייף, להיות חכם.
אלוהים, כמה אהבתי אותך ולא אמרתי עד שהיה מאוחר.
הערב יורד הצללים מתארכים הזיכרונות לא נותנים מנוח הכאב לא מגליד. איך נוריד אותך אל האדמה ואצלנו אתה עוד חי. לא נתת לנו זמן לעכל, להורים, ליפית…
היה שלום חבר יקר, נוח על משכבך בשלום.
מי שהכיר את אדלשטיין בנעוריו, יודע שהוא היה ספורטאי.
מי שלא הכיר אותו היטב, לא היה זקוק להיכרות עמוקה מדי כדי להבחין שהוא בחור חזק מאוד, עם ידיים גדולות ודיבור מהיר.
אבל היה בו גם משהו אחר...
אדלשטיין נפגע במהלך המסלול בברך, הוא לא יכול היה להמשיך עם הצוות אבל נשאר כמובן ביחידה.
אחד מתפקידיו היה נהג הג'יפ של מפקד היחידה דאז- נעם בן צבי.
אני זוכר פעם, שהתכוננו לתרגיל אוגדה... ראינו גם אותו עסוק בהכנות לתרגיל:
הוא לקח קופסת פעולה, רוקן את הכדורים והכניס חול במקומם. ההסבר לכך מצידו היה פשוט-
הוא רצה להשקיע בחול כמה ביצים כדי שאם תהיה הזדמנות, לפחות ביום הראשון, הוא יוכל להכין לבן צבי משהו עם ביצים טריות לאכול.
צריך להיות סופר עם הרבה נסיון והרבה דמיון כדי להמציא סיפור על בחור חזק במיוחד, שחקן כדור יד, לוחם ביחידה התנדבותית, חובב של אופנועים וג'יפים, שיש לו גם תכונות של מטפלת יצירתית.
אבל המציאות כמו שאומרת הקלישאה, עולה על כל דמיון- בחור כזה היה באמת...
הוא היה לוחם בצוות שהתגייס ליחידה בפברואר 88
שמו היה ליאור...
אנחנו קראנו לו- אדלשטיין.
אחרינו המבול
מילים: נורית גלרון
לחן: ארקדי דוכין
יש מדינה של אבנים ובקבוקי תבערה
ויש תל אביב בוערת במועדונים ומעשי זימה
יש מדינת מתקוממים שם חובשים את הפצעים
ויש תל אביב חוגגת, חיים, אוכלים ושותים
לא, אל תספרי לי על ילדה
שאבדה את עינה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע
אין לי כוח לטיפוסים מדוכאים ומתייסרים
ולא איכפת לי מה נעשה בשטחים
אל תספר על זמן צהוב, על עצורים ועל מורדים
נעשה אהבה, נחיה את החיים
תל אביב זה החיים
לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה את ביתה
זה רק עושה לי רע, ,רע ,רע
רק עושה לי רע
אין לי כוח לטיפוסים שומרי מוסר וצדקנים
בוא נבלע את רחובות תל אביב ההומים
לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה ילדותה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע
בוא נחיה את תל אביב שממול
אחרינו המבול
