קורות חיים
רחל סספורטס- אמו של אבי ז"ל
אבשלום- אריק איינשטיין
תמונה

קורות חיים

אבי נולד בבי"ח קפלן ברחובות ב19/10/1968, ביום כ"ז בתשרי תשכ"ט, יום שבת בבוקר. גדל והתחנך באשדוד.
בן ליעקב ורחל ואח לדורית, יהודית,חגית, רותי וגמליאל.
עוד מצעירותו בלט כילד מוכשר באופן יוצא דופן, בעל שמחת חיים ואהבה קורנת.
את ילדותו בילה בגן המקיף שבאשדוד, ובזמנו הפנוי למד מאביו יעקב את סודות מקצוע הנגרות ונראה כי ניכן בכישרון בנייה מעולה ואף השתתף בבניית צעצועיו. אבי למד בבית הספר היסודי "שקמים" ובלט בכישרונו להנהגה קבוצתית והיה אחד מראשי הכיתה העיקריים.
בתום בית הספר היסודי למד בבית הספר התיכון "המקיף ג' ", והתחבב בצורה יוצאת דופן על מוריו ומחנכיו. הוא לא קרא הרבה אך לבסוף עקף את כולם ואף עשה בגרות בספרות. שאיפתו הייתה ללמוד משפטים.
צנוע, תמיד הסתפק במועט ובעל רצון רב לתת ככל שיכל.
בזמן התיכון הצטרף לתנועת "נוער לנוער "- במסגרתה נחשף לפעולות ציבוריות נרחבות אשר הובילו את תרומותיו גם במקיף בו הוא למד. אבי היה שותף מתמיד בפעילות בטקסי בית הספר, בטקסי יום הזיכרון בפרט בהם הזדהה עם כאב הנופלים, הוא הביא נרות למשפחות השכולות.
אבי התנדב במשמר האזרחי ובמד"א, אהב תמיד לשמח ולעזור לכול הסובב.
חובב ים, דיג ובגלישה עסק באופן מתמיד, בנוסף בהפסקות הבית ספר היה הולך לבית חברו לצפות בסרטי וידיאו.
במהלך תקופת הביניים מסיום לימודיו בתיכון ועד גיוסו עסק בהכשרתו האישית לקראת גיוסו ליחידה קרבית בה שאף מאז ומעולם לתת את חלקו המלא.
אבי התגייס בנובמבר 1986 ליחידה, יצא לקורס חובשים ושירת כחובש בצוות.
במסכם המסלול יום לפני סיום המסכם אבי נפל ונחבל, רחל הרגישה שהוא נפצע, אך הוא שיקר ולא סיפר לה גם כשהגיעה לטקס סוף המסלול.
כשהיה חוזר הביתה היה תמיד יושב עם המשפחה ומדבר, מספר ואומר לחבריו לא לאסוף אותו בשעה מוקדמת אלא רק לאחר זמן מה.
אבי היה תמיד במרכז העניינים, הבנות חיכו לשובו, וחבריו סבבו אותו מהרגע שחזר לביתו.
לוחם משכמו ומעלה, תמיד דאג לחבריו ואהב אותם אהבת נפש. ברגילה אף רצה לנסוע ללבנון להיות איתם למרות שלא היה צריך.
אבי נהנה משרותו הצבאי ותמיד רצה לצאת לעוד מבצעים. גובהו היה מטר שבעים אך היה בעל מוטיבציה של שני מטר ועשרה כך מספרים חבריו.
באחד מימי הקיץ במהלך אימון בבאר מנוחה, בהפסקת הצהריים הגיעה לפתע מכונית אזרחית והודיעה למפקד שקרתה תאונת דרכים מספר קילומטרים דרומה בכביש הערבה ובתור חובש הצוות קפץ אבי עם הפק"ל חובש והודיע למפקדו שהוא מוכן ליציאה.
כאשר הגיעו למקום האירוע כשאין רופא וחובש באזור הבינו שמדובר בערבי פצוע קשה מחוסר הכרה ושניים נוספים שפצועים קל אשר גנבו מכונית מאילת והתהפכו איתה בדרך לבאר שבע.
הוא ניגש לטפל בפצוע והתייחס אליו כאילו היה אחד מצוותו והחזיק אותו בחיים שעה ארוכה עד אשר הרופא הראשון הגיע למקום, לקח אחריות על הפצוע ואיבד אותו לאחר כ10 דקות.

ב16 לפברואר 1989 נחטף אבי ע"י שני מחבלים כאשר המתין לטרמפ בצומת הודיה הסמוכה ליחידה ולאחר חיפושים של 81 יום, אשר השתתפו בהם אלפי שוטרים, חיילים ומתנדבים נמצאה גופתו בשדות שליד הצומת בחודש מאי.
ביום הזיכרון בשנת 1989 הקדיש התיכון בו למד- "המקיף ג' " את יום הזיכרון לאבי.
אבי הותיר אחריו שני הורים, 4 אחיות ואח, לאחר מכן התרחבה המשפחה ל-8 נפשות.

 רחל סספורטס- אמו של אבי ז"ל

אבי בני נולד בסתיו 68 שבת בבוקר. מרגע לידתו מעורבים היו רגשותינו בשמחה אדירה ובחשש מתמיד לצידה.
במדינתנו חשד זה נדחה תמיד עד לרגע האמת שבו הוא מגיע.
עוד מקטנותו בלט כילד מוכשר באופן יוצא דופן, בעל שמחת חיים ואהבה קורנת. היום משניתנה לי האפשרות המרה לסכם את חייו באופן רטרו – ספקטיבי אני מצרפת בזיכרוני כלל המאורעות אשר שותפים היו לשנינו. מקרים בהם בלטה מעין תקשורת אינטואיטיבית בינינו.
לבטח יאמרו כתמיד, שכך חשה אם, אך תחושתי שונה. כל חייו לוויתיו בחוויותיו כאלה שסיפר וכאלה שלא. כאלה שפשוט חשתי כתחושה בליל הלקחו ממני.
תחושה שאסון כבד מנשוא עומד להתרחש ואכן קרה. כיום כאישה מאמינה ניתנת לי הזכות הגדולה להבין ולקבל את דבר הלקחו ממני כתהליך מחיים אכזריים וחולפים שנאלצים אנו כבני אנוש לעבור.
בראותי זאת אני מנסה ולו במעט להבין, לקבל, להמשיך עם איזושהי תקווה ליעד מיוחל, יעד אשר הקורבנות שדרש ודורש יובנו לו בתקווה עם הזמן.